את דרכי במאק התחלתי בספטמבר 2011 וסיימת אותה לקראת אוגוסט 2014, תאמינו לי העבודה במקום הזה היא הבית ספר הכי טוב, למדתי איך להתמודד עם כל סוג אישיות, עם כל סוג עור ומבנה פנים. אין מקום לטעויות, יש לקוחות, מנהלים ומדריכים מרוצים או לא מרוצים, את לומדת שלהקשיב ללקוחה זה מעל הכל כי לקוח מרוצה זה לקוח שיחזור אליך לחויה מהנה נוספת וזה דבר כל כך מספק!  לומדים שצריך להסביר ללקוחה למה ומה את שמה לה על הפנים, מה שהופך את הכל למובן והגיוני בשבילה ומה ששם אותך במעמד המומחה אליו היא תפנה בשעת הצורך, אליך ולא למאפרת אחרת.

מאז ועד היום ישנו משפט שמלווה אותי, אפשר לקרוא לו אפילו מוטו והוא הולך ככה- "כך תדעי שהאיפור שאת עושה הוא מושלם, כאשר את יכולה לעצור בכל שלב וכל מה שתוסיפי יהיה בגדר בונוס" זה הוא משפט נחמד על פניו אך כשקוראים בין השורות מבינים שזה הוא משפט אשר מחייב אותך לבצע כל שלב בשלמות, מבחירת הלחות ועד מריחת המסקרה, הכל חייב להיות מושלם ומה שמושלם ללקוחה אחת לא תמיד יהיה מושלם לשניה, הקפידי להתייחס למאפייני הלקוחה שכרגע נמצאת מולך, אפילו אם את מאפרת עם סגנון וטכניקה מובהקים תהיי גמישה ותתאימי אותם ללקוחה שנמצאת מולך באותו רגע.

אחרי הכל היא מפקידה בידיך את הכלי שלה ליצירת רושם ראשוני, את "כרטיס הביקור" שלה, את פניה.

באותו מקום נפלא שנקרא מאק הבנתי דבר נוסף, ישנם שלושה סוגי מאפרים ; 

אנשי מכירות בעלי דיפלומה באיפור, אומני איפור שכסף פחות מעניין אותם והסוג השלישי והנדיר ביותר הוא שילוב בין השניים ואיזונם.

הרבה מאוד זמן השתייכתי לסוג השני ולקראת הסוף הבנתי איך לאזן בין השניים וזה בא לידי ביטוי בכך שהיום אני מאמינה שאני מספיק טובה כדי לקרוא לעצמי אומנית איפור וכיצד להפוך את זה למקור פרנסה עיקרי.